פגשתי אותו בכנס עסקי בתל אביב. הוא התעניין בעשייה שלי, חצי בנימוס, ושאל לגבי לקוחותיי הגברים. הסברתי שרוב שירותי אינם מיועדים לגברים "'אלא אם הם אבות לבנות"' הוספתי. ראיתי את הבעתו משתנה. סקרנותו התעוררה. הוא שאל עוד על הערך שאפשר לתת למתבגרות וביקש טיפים עבור ביתו המתבגרת, שלדבריו החלה לאחרונה לגלות עניין יתר במשקל ולהעיר הערות לא מחמיאות לגבי גופה.

הצעתי לו לפעול בשני מישורים- קודם כהורים מול בעל מקצוע- לוודא שלא מתרחשת סוג של אכילה רגשית ובמידה וכן לטפל.

במקביל - ליצור שיח פתוח עם הבת לגבי תפיסת הגוף שלה, ובאותה הזדמנות להציע לה דרכים נוספות להתבונן על עצמה ועל הגוף שלה.

הצעתי תרגיל בו היא כותבת 10 דברים שהיא אוהבת בקשר לגוף שלא בהכרח קשורים למראה. {כיוון שהזכיר שהיא ספורטאית מצטיינת הצעתי לו להדגיש את החוזק והחיוניות של הגוף במקום להתמקד במה שאינה אוהבת).

סייגתי קלות את עניין הספורט וציינתי את חשיבות הערנות לכך שלא מתרחשת סוג של התמכרות סמויה לספורט ולאורח חיים 'בריא' כשלמעשה מדובר בהפרעת אכילה בתחפושת. דבר שאפשר לראות הרבה בתקופה זו.

ראיתי שהנושא מעניין אותו אז הרחבתי עוד קצת על הדיסוננס בין ההשמצה הגורפת של תופעת האנורקסיה יחד עם הצגת מודלים נשיים שדופים ו'מושלמים' בכל פינה במדיה, ועל כמה שהבנות מבולבלות מכל זה. ועל איך שעיסוק אובססיבי בספורט ובתזונה בריאה יכול בקלות לגלוש אל אותו תחום אפור של הפרעות אכילה אפילו בלי להרגיש.

הוא שתק לרגע ואז אמר - אני חושב שאני כזה! ראיתי בעיניו מן רגע של הבנה שנופלת. הוא שיתף אותי בכנות במקומות בהם זיהה בעצמו דפוסים דומים. הודיתי לו והצעתי שיצטרף אל ביתו לתרגול משותף לגבי הגוף ומעקב אחרי ההשפעות. בכך יוכל בעצם לתת לה דוגמה אישית להסתכלות חדשה על הגוף שזה הלימוד הכי אפקטיבי שיש, וגם יתרם בעצמו.

מסתבר שהדפוסים שמנהלים אותנו כאנשים מבוגרים הם בעלי השפעה עמוקה על המסר שעובר לילדים צעירים. גם כשזה לחלוטין נעשה ברמה הלא מודעת. וגם - נראה לאבות יש השפעה גדולה בהרבה משנהוג לחשוב על תפיסת הגוף של בנותיהן ולכן גם תפקיד חשוב בשינויה לטובה.

חומר למחשבה...

* אולי אני צריכה לכתוב סדנה מיוחדת לאבות.