"אז איך השמלה? לא דוסית?" שואלת אותי אשה שהגיחה
מתוך אחד הוילונות שבין תאי ההלבשה. ואני, מתקרבת אליה, מסיטה את שיערה הבלונדיני הארוך אל מאחורי הכתפיים מתבוננת בשיא הרצינות בקן הצווארון, במחשוף והמותן ופוסקת: יפה לך מאוד. לא דוסית בכלל. הלוואי והיתה מונחת ככה עלי!
אחכ ניגשת למראה לבחון חצאית גבוהה עם שסע שבא לי לנסות וחוזרת לתא ההלבשה למדוד עוד כמה פריטים שאספתי. כשיוצאת שוב למראה הגדולה היא שם בשמלה אחרת, שואלת אם המנומר מחמיא לה ואם זה לא מראה זול מידי. ואני, שוב, מתבוננת בריכוז ולאחר רגע מאשרת שהגזרה וההדפס יפים לה, אבל שתנסה במידה אחת יותר.
מסיימת למדוד, חוזרת לגינס הקצר עם הטי שרט וההוויאנס שלבשתי הבוקר לבריכה, יוצאת לדרכי ותוהה איך היתה מגיבה אם הייתה יודעת שהתיעצה עכשיו עם סטייליסטית😆 #מתה_על_הקטעים_האלו