כמה התרגשתי! לדבר מול קהל זה ממש לא הצעד הטבעי שלי. להפוך מאחת שהתביישה להרים יד בכיתה לזו שעומדת מול קהל ומשתפת את הרעיונות שלה עם חדר מלא מקצה לקצה? מי יכל לדמיין את זה אפילו? הרגליים שיקשקו וליבי החסיר פעימה, קול בתוכי צעק 'מה את עושה? השתגעת?? את לא בנויה לזה!' אבל עשיתי את זה בכל זאת. וזה הרגיש מדהים! מאז, בכל פעם לפני עמידה מול קהל, עדיין מרגישה אותו, את הגל הענק הזה של ההתרגשות שעולה ומציף, אבל אני כבר מכירה אותו, ויודעת שהוא משתחרר ברגע שאני מתחילה לדבר. העשייה שלי כל כך מלהיבה אותי שאני נסחפת בהתלהבות ושוכחת מההתרגשות תוך רגע.
עיניים הבורקות בקהל, התגובות החמות, הצמא לידע הזה, הם אלו שעודדו אותי פעם אחר פעם לקום ולפרוץ את איזורי הנוחות שלי, לאזור אומץ, גם כשחששתי או לא בדיוק ידעתי איך, וללכת אחרי קריאת הלב העמוקה שלי. ככה זכיתי לפגוש עוד ועוד קבוצות נשים ונערות. להביא אליהן את המסרים, ללכת בדרך השליחות שלי ולהאיר על כל אותם המקומות החשוכים, שכל אחת מכירה, של חוסר קבלה עצמית, שיפוט וביקורת מול הגוף, המקומות שבסה'כ מבקשים שנאיר אותם בחמלה ואהבה. לפני שבע שנים, עמדתי ככה לראשונה מול הקהל המופלא הזה, לדבר על סטיילינג ודימוי גוף. ככה פתחנו את סדנת התדמית שהעבירה בלה הלל המהממת במחזור הראשון של פרוייקט עיסקית. מאחורי נתנו לי גב צוות המהממות הזה. עטפו אותי באהבה ופרגון והחזיקו לי את המרחב לעשות את הקפיצה המפוארת הזו למים. קפיצה ששינתה את חיי.
אז מה בעצם רציתי להגיד? שפעולות קטנות ביכולתן לשנות את חיינו: להקשיב לתשוקת הלב לזהות הזדמנויות להטיל ספק בפחדים והספקות לפעול באומץ יחד עם הפחד ולהגיד כן ענק למתנות שהחיים מביאים
ולכן נשות עמותת פרויקט עסקית - יזמות נשית תודה ענקית על ההזדמנות המרגשת הזאת.