שאלה שמתקיימת בתוך רבים ורבות מאיתנו:
האם לרצות להתקשט ולהתייפות זהו רצון לגיטימי או לא?
האם מדובר בעיסוק 'נמוך מידי' עבור אלו הצועדים בדרך התפתחות התודעה. האם הפניית תשומת לב, זמן ומשאבים לטיפוח הגוף, שהינו אחרי הכל 'חומר' - הוא מטריאליסטי מידי, חיצוני, ריק מתוכן, מכסה על אמת גבוהה, עוסק בקליפה ולא במהות, ואולי בכלל איננו ראוי?
האם מחשבה מסוג כזה אי פעם עברה בך ? מזמינה אותך לשאול את עצמך מאיפה הגיעה והאם היא עדיין מתאימה לך.
ומציעה עוד צורת הסתכלות על הנושא: כולנו נשמות בתוך גוף. ללא הגוף, הנשמה אינה מתקיימת כאן בפיזי על הכדור. הגוף הוא ההיכל של הנשמה ובהיותו כזה- ראוי שנטפח, נזין ונטפל בו, וגם נקשט אותו, בדרך שנעימה לנו. בדרך שמכבדת את העוצמה האמיתית שלנו.
בדיוק כמו בכל המקומות הקדושים, אשר תמיד קושטו בחן ולעיתים רבות גם ברוב פאר והדר, ככה גם לגוף מגיע שננהג בו. בשונה ממה שנהוג לחשוב בחוגים מסויימים, אסתטיקה אינה רק מופע חיצוני. זהו תדר שביכולתו לרומם ולהעצים. זוהי עוד צורה של אנרגיה שאפשר לעבוד איתה.
כשמנסים- מרגישים