פעם, כשהייתי תל אביבית, נפלה יום אחד החלטה לעזוב את תל אביב אהובתי ולעבור לדירה גדולה ברמת גן (טעות! אבל זה לפוסט אחר). בדירה החדשה היה די הרבה מקום ודי מעט ריהוט (וכנ'ל התקציב). למרות זאת, יכולתי לדמיין את חדר הארונות שאבנה לי באיזה חדרון שהיה נראה שפשוט נועד לזה. רציתי מקום מרווח ומאורגן שיכיל את כל בגדי בנחת. אז עדיין לא ידעתי איך בדיוק זה יקרה, רק דמיינתי את זה בעיני רוחי.
באחד הבקרים, בעודי לוגמת קפה במטבח, רגע לפני שיוצאת לעבודה (אז עוד הייתי מעצבת נעליים וורקוהולית, גם זה - לסיפור אחר), דפדפתי בקטלוג של איקאה שהגיע בדואר כדי לחפש רעיונות יצירתיים לארגון הבית, עיני נפלו על שידה מסוימת שהתאימה לי בדיוק לחזון חדר הארונות. המחיר היה לי גבוה. ציינתי לעצמי שנגיע לזה כשיהיה תקציב. סיימתי את הקפה, לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
כשירדתי במדרגות ופניתי משביל הכניסה אל הרחוב, ראיתי דבר מופלא. לצד המדרכה עמדה שידה. ככה סתם מונחת ברחוב. התקרבתי ולא האמנתי למראה עיניי - זו לא היתה סתם עוד שידה, אלא אותה השידה בדיוק שדקות קודם לכן בחרתי מתוך הקטלוג של איקאה! אפילו באותו הצבע! אמנם היו עליה כמה שריטות על אחת הרגליים, אבל זה הדבר האחרון שעניין אותי באותו רגע. הייתי עסוקה בלהפנים שהשידה שלי עומדת ומחכה לי מתחת לבית!! יותר מהר מלנסוע לאיקאה! זה ללא ספק אחד הזימונים המדויקים והזריזים שלי אבר😆😍.
בהמשך, בשיטה הזאת, ריהטתי תוך שבועיים את כל חדר הארונות.
המסקנה עבורי היא ששווה לחלום ושהכל אפשרי.