יש שאלה שאף פעם לא יוצאת מהאופנה - איפה מוצאים את הג‘ינס המושלם?
אני שומעת את השאלה הזאת כמעט מכל אשה שאני פוגשת. יותר מזה - דיונים שלמים ברשת סובבים סביב הסוגיה.
לפני שנתחיל בסקירה פלוס רשמים אישיים חשוב לזכור - כל מבנה גוף והגזרות המחמיאות לו. מעבר לכך - כל אחת והעדפותיה האישיות. יש בנות שלא מתות על סקיני. יש כאלו שחייבות את הג‘ינס שלהן גבוה והדוק בלי אלסטיות כדי ש“יאסוף“ את הבטן. ויש כאלו שאצלן נוחות היא מעל הכל ולא ישרדו יום בבגד שלא נוח להן בתוכו. ”נוח“ פיזית הכוונה. (מה מנצח נוח פיזית או נוח מנטלית? - זו כבר שאלה לדיון אחר...)
נתחיל בבשורה משמחת: מסקירה של ההיצע בבתי האופנה וברשתות המובילות בעולם נראה כי אולי יותר מאי פעם, באופנה הנוכחית כל סוגי הגזרות הפכו ללגיטימיות.
בין ה- mom jeans האייקוניים שחזרו אלינו מהניינטיז, המכנסים המתרחבים שנמכרים בסכומים שערורייתיים, מכנסי בוייפרנד במנעד רחב של וריאציות וכמובן הסקיני שהפכו לתלבושת האחידה גם של הגברברים שבחבורה ובכך מנציחים את שלטונם הבלתי מעורער על עולם האופנה (לפחות לעת עתה...) וכמובן שיש עוד אין ספור הכלאות של אלמנטים שמתערבבים יחד ויוצרים גזרות חדשות ומעניינות. אז לכל אחת יש מענה!
רק צריך למצוא את הזוג שישב עלייך בול ותוכלי לחרוש עליו למרחקים ארוכים.
אספתי עבורכן כמה המלצות לחברות שאני אישית אוהבת ומוצאת אותן עונות לצרכים שלי ושל הלקוחות שלי:
בווי - חברה ישראלית, מצטיינים בג‘ינסים. וזה בעיקר מה שהם מייצרים. הגזרות מתאימות לטעם ולמבני גוף ה“ישראליים“, יש להם מגוון גדול מאוד של גזרות וצבעים. יש להם בדים יותר ”מחזיקים“ ובדים דקים ורכים יותר שפחות אוספים אבל נוחים בטירוף. כמעט כל הדגמים אלסטיים במידה מסוימת. בעיני זה פלוס גדול כי חשוב לי מאוד חופש בתנועה. הפייבוריט שלי - הדגמים עם החגורה הרחבה במותן - מחליקים צמיגים ולא לוחצים בישיבה. הם שומרים על צורה מלא זמן ובגדול בנויים ל“חרישה“. המחיר יחסית גבוה באזור ה-500 ש“ח פלוס-מינוס. לא תמיד מתאים להוציא סכום כזה על זוג אחד של מכנסיים אבל בטווח הארוך זה משתלם כי פשוט לא מורידים אותם! חוץ מזה שמייצרים אותם בארץ (מה שמייקר עלויות ביחס לרשתות שמייצרות בסין) אז כיף לפרגן. כמה מהג‘ינסים האהובים עלי בארון הם שלהם. טיפ: המידות יותר גדולות מברשתות ובגלל האלסטיות הם מתרחבים במידה בלבישה ולכן מומלץ לקנות מידה או שתיים פחות ממה שבד“כ הייתן קונות.
זארה - כחברה שעוסקת בטרנדים זה מה שכדאי לחפש אצלם. מצטיינים בתרגום מגמות עכשוויות לאופנה נגישה. אם לחדד את זה - זה לא המקום למצוא ג‘ינס בגזרה לחזור אליה לאורך השנים, אלא יותר המקום לאתר בו איזו יציאה חד פעמית שפשוט באה לכן טוב. במחלקה של trf אפשר למצוא דגמים טרנדיים חמים שנראים לפעמים כאילו יצאו ישירות מאיזה בלוג אופנה. ב-zara women אפשר למצוא דגמים יותר ”בוגרים“ איכותיים ורציניים. מעבר לזה אני מתה על זארה.
מאסימו דוטי - אחותה הגדולה והמיושבת של זארה. שם הסגנון, האיכות והמחיר - עולים בהתאמה. ההיצע לא ענק אבל הפריטים מדויקים. מצאתי שם ג‘ינס מהמם, קלאסי ונוח (!!!) במחיר של 330 ש“ח בתחילת עונה.
פול אנד בר - האחות הצעירה והסוררת של זארה - מכוונת לקהל צעיר יותר, הסגנון וטווח המחירים בהתאם. זה המקום למצוא את גרסת ה- mom jeans שחיפשתן כדי לבדוק אם אתן זורמות עם הטרנד הזה, או שאר תרגומים לטרנדים עכשוויים כמו קרעים מוגזמים, שוליים פרומים, פאצ‘ים צבעוניים, גזרות מתרחבות, ניטים, הדפסים, רקמות, צביעות ושאר טרנדים לוהטים מהתנור. לפעמים זה בא קצת על חשבון איכות אבל סה“כ הגזרות מוצלחות למדי והעיצובים משכנעים.
טופ שופ - גזרות טובות, בדים איכותיים, עיצובים טרנדיים. לא יודעת למה בעצם לא יוצא לי לקנות אצלם הרבה...
אמריקן איגל - מגוון עצום של גינסים, מסודרים לפי סוגים שונים של גזרות. טרנדיים במידה, בעיקר קרעים למיניהם וצבעים (לרוב לא מתפרעים כמו זארה ופול אנד בר), הגזרות די מאופקות ומחמיאות. בעיקר לבעלות מותן צרה (לא אני). מחירים: באזור ה-300-200.
פליז - מותג איטלקי, נמכר בעיקר בבוטיקים קטנים. הגזרה המזוהה ביותר היא דגם בויפרנד עם כפתורים חיצוניים ותפר אלכסוני לאורך הירך. צר ברגליים וגדול באיזור האגן. (הרבה חיקויים של הגזרה הזאת נעשו בשנתיים שלוש האחרונות). לרוב מגיעים במראה מקומט ובהרבה גרסאות של צבע. הטריק של הגזרה הזאת הוא שהיא מטשטשת יפה בטן תחתונה של אחרי הריונות ועדיין מתקבל אפקט צר ומחמיא באזור הרגליים. הם לא זולים אבל יש להם שורת מכורות (ואני ביניהן). הקסם שלהם לדעתי הוא במראה הלא מתאמץ ועם זאת הכה קולי שיש עליהם. ללבוש עם טי שרט וסניקרס - הכי ”רק זרקתי על עצמי משהו ויצאתי“ אבל בסטייל. מחירים: בין 700-350 תלוי בדגם.
ביאנקו - חברה ישראלית (היום שונה שמה ל'באילנדו'). מייצרים בעיקר ג‘ינסים במגוון גדול מאוד של גזרות שמתאימות מאוד למבנה גוף הישראלי. שמים דגש על בדים נוחים עם אלסטיות מסוימת ומגיעים במידות נדיבות. (מידה 2 שלהם שווה בערך למידה 40). יש אצלם הרבה התייחסות לדיטיילים ולכל מיני תוספות כמו תיפורים, רקמות, כפתורים מיוחדים, חגורות, צביעות וכו‘. אישית אני מעדיפה את הדגמים היותר נקיים שלהם (לא מתה על יותר מידי קישקושים במכנסיים שלי). בחורף אפשר למצוא אצלם ”ג‘ינסים“ עשויים מבד פרנצ‘ טרי (סוג של סריג) שהם הדבר הכי מפנק שיש. עבים, מחממים וגמישים ונראים כמו ג‘ינס לכל דבר. שווה ביותר! נמכרים בבוטיקים. טווח מחירים: 300-400 ש“ח.
זבוב - חברה ישראלית עם גזרות מצטיינות, בדים נוחים ששומרים על צורה לאורך זמן ובאופן כללי בחירה מחמיאה ומוצלחת. המחירים בהתאם, אבל לגמרי שווים את ההשקעה.
מעל 44:
אייקון - עוד חברה ישראלית שמתמחה בייצור ג‘ינסים. רק שטווח המידות כאן מטפס עד ל-46 ו50. מבחינת גזרות - יש ויש. חלקן אופנתיות ועכשוויות וחלקן נוטות להיות ”דודתיות“. טוב, כנראה שיש לזה שוק... הבדים לרוב אלסטיים במידה. גם אותם תמצאו בעיקר בבוטיקים. טווח המחירים - באזור ה450-500 ש“ח.
פיפה - רשת ישראלית קטנה למידות גדולות. מיכל, הבעלים, מיבאת אופנה סקנדינבית במחירים נעימים ואפשר למצוא אצלה היצע ג‘ינסים נאה עד מידה 58. העיצובים והגזרות צעירים ונקיים. ולא ”דודתיים“ כמו שהורגלנו שבגדי פלאס סייז אמורים להראות. מאוד מומלץ לבקר. טווח מחירים: 200-300 ש“ח.
טיפ בענייני מידות - מאוד חשוב לשים לב לאלסטיות של הבד. ככל שהבד יותר דק ויותר אלסטי כך תצטרכו מידה קטנה יותר. בד עבה ופחות גמיש - מידה יותר מדויקת. הרבה חברות לא מקפידות על דירוג נכון של מידות כשמשתמשים בבד נמתח יותר וכך יוצא שהמכנסיים שקניתן במידה שלכן פתאום התרחבו ו“איבדו צורה“. הם לא באמת איבדו צורה אלא פשוט גדולים עליכן. אם הייתן לוקחות מידה או שתיים פחות כנראה שהבעיה היתה נפתרת.
כלל אצבע לגבי סקיני - תמיד לקחת מידה קטנה כי הם יתרחבו בין מידה לחצי מידה. זה לא אומר שאתן צריכות לחנוק את עצמכן בתוך הג‘ינס אבל בחרו אחד שיכול להתרחב עליכן ועדיין יהיה מונח יפה. הטריק לבדוק את זה הוא למדוד בחנות מידה אחת יותר ולפי זה לדעת איך הזוג הקטן יראה לאחר ההתרחבות.
מקווה שעזרתי לכן להתמצא קצת בהיצע הענק ולמצוא כיוונים חדשים ומעניינים לפעם הבאה שתצאו לשופינג.
ואם זה עדיין נראה מעיק - בשביל זה אני כאן (:
בהצלחה במציאת ה“אחד“ (ועוד אחד, ועוד אחד...)